<h1>ארחות חיים הלכ' חלה סימן א'</h1>
<h2>דף ד.</h2>
וכיצד עושין מביאין כלי מלא מים על כל גדותיו ונותנו תוך כלי אחר ונותנים לתוכו מ"ג ביצים אחת אחת וחומש ביצה וכל מה שנשפך מן המים לתוך הכלי האחר הוא שיעור חלה. וזה אנו למדנו מתוספת דנזיר וזה דעת הראב"ד ז"ל. והכלי שהוא מחזיק אלו המים בצמצום הוא שיעור למדת [המצות] בפסח. אמנם יש לפקפק בזה השיעור אם נשער בו כלי המחזיק אותן המים בקמח רפוי שקורין שוזבו"ל או בעצור ומחובץ שקורין קלקא"ט. וכתב ר"ת ז"ל וכשמודדין במדה זו גודשין אותה בקמח רפוי דהא אמרינן בפ' במה מדליקין ארבעים סאה בלח הם ס' סאה ביבש משמע דגודשא תלתא הוי. הילכך נמצא שהגדישה נכנסת במחיקה דלח דזו בזו מחוק דלא הויא כגדוש דיבש והוא שיהא גבהו כחצי רחבו, ע"כ. והראב"ד ז"ל כתב שיעור אחד שאין לפקפק בו והוא שיור ה' ליטרא למשקל הפלפל עם [הזעועורות] [הועודות] וכדאי הוא הרב לסמוך עליו. וה"ר אשר ז"ל [מלוני"ל] ביאר עוד המשקל ואמר שהוא ד' ליטרין וחצי והליטרא י"ד אוקיות וחצי והאוקיא משקלה כארבע פשיטות מלגויירישי"ש. ורבינו האיי ז"ל כתב כי חמשת רבעי קמח הם ת"ש כספים ויותר מעט מכספים של בבל.
<h2>דף פג.</h2>
וכתב אחד מן המחברים ואמר שיעור עיסה. אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא. וכן לחלה והיינו חמשת רבעים ועוד שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה וכל ביצה וביצה ל"ה כספים בכספים שלנו ואמר רב סעדיה גאון ז"ל שיעור עיסה עד כדי עומר לגולגלת דהיינו תש"ך זוזי בזוזים שלהם. והרמב"ם ז"ל כתב שיעור עיסה מלא העומר בין במין אחד בין בחמשה כולן מצטרפין לשיעור. וכמה השיעור שני קבין פחות חומש והקב ד' לוגין והלוג ד' רביעיות והרביעית אצבעים על אצבעים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. וכל האצבעות רוחב גודל של יד. נמצאת למד שהמדה שיש בה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ותשיעי אצבע [בקירוב] היא העומר. וכן מדה שיש בה ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע על ז' אצבעות פחות ב' תשיעי ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעי אצבע היא מדת העומר. ושתי המדות האלו כאחת הן עולות וכמה מכילה מדה [זו] כמו מ"ג ביצים בינוניות וחומש ביצה. והם משקל פ"ו סלעים ושני שלישי סלע מקמח החטים שבמצרים שהן משקל (ת"ק) [תק"כ] זוז מזוזי מצרים בזמן הזה. ומדה שהיא מכילה כמשקל הזה מקמח החטים בה מודדים לחלה בכל מקום. וכתב ה"ר יצחק ב"ר אברהם ז"ל על מה ששנינו חמשת רביעים קמח ועוד רש"י לא גריס ועוד דהא אינן אלא ה' רבעים קמח בצמצום פי' חמשת רבעים צפוריים שהם ו' רבעים ירושלמיים שהם ז' מדבריים. ביצים של צפורי הם גדולים משל ירושל[י]ם השתות ושל ירושל[י]ם גדולים משל מדבר השתות ואני מצאתי בפרושי הרש"י ז"ל בפ"ק דשבת וז"ל חמשה ועוד חייבין דקסבר ר' [יוסי] מדה מדברית וכו'. והכי [נמי אמר] ר' יוסי בעירובין וכו' והתם מפרש האי ועוד אחד מעשרים לכל ביצה וביצה עכ"ל. והם למדת צפורי ביצה ומחצה ולמדה מדברית שנים ביצים ושביעית ביצה בקירוב. ור"ת כתב כי (הנועדות) [הועודות] לפי מה דתניא כל האוכל כמדה זו ברוך ומבורך פי' כמדת העומר שלא להפקיע עיסתו מחלה וכיון שהוא אוכל כמדת העומר מ"ג ביצים וחומש ביצה ודאי הוצרך ועוד להפרשת חלה. וכתבו ר"ת ורבי שמואל אחיו שמותר לנדות אותן בני אדם שגודשין מדותיהן בפסח ומעמידין עצמן בספק כרת. וכן נהגו שלא לגדוש. תשובת רבינו יצחק ז"ל מדה של פסח אין נהגין לעשות אותה גדושה וקבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה. ובפ' אלו עוברין משמע בלא גודש וכן בכל התלמוד כשמזכירין דין מדה סתם או קב משמע בלא גודש. והני ה' רבעים קמח שהם מ"ג ביצים הם [כמנין משקל] תש"ך זוז ואנן שיעור משקל לא נהיג לן דאיכא דקלילו ואיכא דלא קלילו וביצים נמי איכא קטנים ואיכא גדולים אלא לפי חשבון רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים וכו' יצטרך לשיעור (חלי) [חלה] כלי אחד של ו' אצבעות על ו' אצבעות ברום ח' אצבעות וג' חומשים וחומש חומשא ואם תחשוב אותם האצבעים של אותו כלי חרש שעשיתי לעצמי יעלו לך לחשבון זה עכ"ל המחבר ז"ל.
<h2>דף פג:</h2>
כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה מ"ג ביצים וחומש ביצה. כגון הביצה הבינונית ולא במשקלה. והר"ש ז"ל כתב ששיעור חלה עולה בכך בגימטריא חל"ה אבל אם היא יתרה ה' ביצים או ו' אין לוש בכך ע"כ.
